: ספר ׳׳©׳ ׳” ׳”׳׳›׳•׳× ׳—׳׳§ ׳– סימן קטז

הקודם הבא

בהא דאסור לשבח עו"כ ומעשיו

ט` תמוז התשל"ג בנ"י יצו"א

לעמרם משפחת העמרמי ה"ה ש"ב ידידי ורב חביבי חכם ומשכיל כלו אומר כבוד וכו` כש"ת מוה"ר עמרם סופר הי"ו, בציריך מדינת שויצאריא.

אחדשה"ט בידידות נאמנה,

ובדבר אשר תמה מש"כ בהקדמה לספרי ח"ה דאסור לספר בשבח מעשה עובדי כוכבים, וע"ז קשה ליה מהא דאמרו בגמרא מגילה ט"ז כל האומר דבר חכמה אפילו באו"ה נקרא חכם וכי יש שבח יותר מלומר על עכו"ם שהוא חכם. עוד תמה מגמרא ע"ז כ` ע"א רשב"ג ראה נכרית אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה` ובפסחים צ"ד ע"ב אמרו נראין דבריהם מדברינו ובא"ח סימן רכ"ד הרואה חכמי או"ה אומר שנתן מחכמתו לבשר ודם ואם רואה רופא מומחה משלהם ודאי מותר לשבחו לפני אחרים ולכן נראה ליה דמה שכתיב לא תחנם אולי ר"ל לא תתן להם חן מה שאין בהם דומיא דמתנה שנותנים לו מה שאין לו אבל לשבחו או לשבח מעשיו מותר עכ"ל.

ולאחר הסליחה דברים אלו שגגה הם, וכנראה כי מחמת הטרדות לא הספיק לעיין בפנים הדברים ותורה שבעל פה היא. והנה בגמרא ע"ז כ` שם וז"ל, לא תחנם לא תתן להם חן מסייע ליה לרב דאמר רב אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו מיתיבי מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עו"כ אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה` ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה וכו` ורב אודויי הוא דקא מודה דאמר מר הרואה בריות טובות אומר ברוך שככה ברא בעולמו ע"כ. הנה מבואר בגמרא דהרואה עו"כ נאה אסור לו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה וע"ז פריך באמת מרשב"ג דבירך עליה ומשני דרשב"ג ור"ע לא שבחו העובדת כוכבים לומר נאה היא אלא ברכו לה` ברכת הודאה על מה שברא ככה בעולמו והיינו ברכה דרך הודאה והבן. ומה מתקו בזה דברי התוס` שם ד"ה הרואה בריות טובות אומר וכו` וז"ל בירושלמי אומר אפילו גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר שככה לו בעולמו לכאורה מה בעי תוס` להוסיף בזה כאן. אמנם נראה דהתוס` כיונו בזה כוונה גדולה שלא נטעה לומר דעכ"פ סוף סוף שבח הוא לעכו"ם מה שמברכים עליה וע"ז באו התוס` לישב בלשון קדשם דהברכה היא ברכת שבח כמו על הגמל והסוס והחמור וממילא עו"כ אשר בשר חמורים בשרם ברכתו כמו על החמור והודאה להקב"ה ולא שבח להם אבל לומר עליהם שהוא עכו"ם נאה אסור כמפורש בגמרא ואם אינו נאה אלא לומר עליו שהוא נאה זה פשוט שאין צריך לומר שאסור שהרי הוא שקר מפורש.

ובשו"ע א"ח סי` רכ"ה הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עו"כ או בהמה אומר בא"י וכו` ועי` מג"א שם, אבל אסור לומר כמה נאה עכו"ם זה ובשו"ע יו"ד סימן קנ"א סי"ד אסור לספר בשבחן אפילו לומר כמה נאה עו"כ זה בצורתו ק"ו שיספר בשבח מעשיו או שישבח דבר מדבריו אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר ע"כ מבואר להדיא כמ"ש בס"ד דודאי אסור לספר בשבח עכו"ם אבל לשבח להקב"ה שברא בעולמו בריות נאות מותר וממילא מיושב נמי ברכת אשר נתן חכמה מחכמתו לבשר ודם דנמי רק בגדר שבח הוא להקב"ה אבל לא לעכו"ם אבל לשבח העכו"ם אסור לכ"ע ולומר עכו"ם נאה, ויפה נהגו כל היהודים מלפנים וגם כעת שאומרים כמה מכוער עכו"ם זה.

ומה שתמה מה שאמרו ז"ל חכמה יש באוה"ע הנה ודאי יש להם חכמים ואומנים רופאים גדולים ומי שצריך להם מותר לרפאות מהם אם אין לחוש לסכנה כגון באומן שאין מרעה אומנותו וגם אם חבירו ישראל אחר צריך לרופא נמי מותר לומר לו שעכו"ם זה בקי באומנות הרפואה בטוב שיש לסמוך עליו והוא לטובת ישראל חבירו אבל לא לשבח את העכו"ם ולשבחו במעשיו ח"ו ואדרבה אני רגיל לומר "אגוי ארשע אבער וואס קען מען טוהן ער איז אבעל מקצוע", וממילא לגוי אינו משבח אלא מראה מקום הוא לו [וז"ל רבינו יונה בספר היראה ואל תשבח שום גוי לא בחן ולא ביופי ולא במעשיו וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג כי חסד לאומים חטאת לישראל ואל תדונם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום עכל"ק]. ובאמת אומר אני דאסור להיות עתונאי ולפרסם עכו"ם ולשבחם בחנם באדועטייזמענט אבל בשכר לא הוי מתנת חנם עכ"פ.

והנה כל זה כתבתי לפמ"ש במכתבו היקר אלי. אמנם אהובי ש"ב זה לשון הרמב"ם פ"ח מהל` מלכים ה"י משה רבינו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל שנאמר מורשה קהלת יעקב ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות שנאמר ככם כגר אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח וכל מי שלא יקבל יהרג והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי הוא כמן האומות (הי"א) כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעוה"ב והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהם אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם ע"כ, ועי` כ"מ שם.

ביאר לן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דכל עכו"ם שאינו שומר על ז` מצות שלהם אינו מחכמיהם ומחסידיהם ואלו היה ידינו תקיפה על כל העולם היה מצוה ביד ב"ד ישראל או לכופן שיקבלו עליהם ז"מ שלהם או להרגם והטיל תנאי בקבלת המצות שלהם שיהי בפני חברים וכן שיהיה דוקא באופן שיודו שנתנו למשה רבינו ע"ה לצוות לעכו"ם עליהם וכל שאינו מאמין בזה אפילו מקיים הז"מ מהכרע הדעת אינו כלום והרי הוא בכלל אותם שלא קבלו כלל ועי` רש"י ר"פ חלק ושאינו מאמין בתחית המתים דמנא ליה הכ"נ כן הוא וכ"ש הוא. ולפי"ז יחשוב נא כרגע אם יש בכל העולם אף עכו"ם אחד בזמן הזה שמקיים ז` מצות ב"נ מפני הציווי שנצטוו בזה ע"י משה רבינו ע"ה ואם ימצא אחד אז אני אעטרו בעטרת חכמי או"ה. אמנם לפענ"ד כולם בלי הבדל הם תחת הסוג השני שאינם יודעים אפילו שיש להם ז"מ ב"נ ועכ"פ לא מקיימים אותם לא מצוי ולא מהכרע הדעת וממילא חרוץ עליהם פסק דין של רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל אלא שאין כח בידינו לקיים פסק דין עליהם.

ואגב אציין כאן מה שתמהתי אמרן רבינו הגדול בעל מחנה חיים זקנו זצ"ל בח"ג שלו סימן כ"ב כ"ג שעלה ונסתפק אי ב"ד של ישראל יש להם כח על ב"נ וגם אי ב"נ נהרג ע"פ עצמו וכתב דלדעתו הגם שהגוי נהרג ע"פ ע"א אעפ"כ אם יבא מעצמו ויודה שעבר אחת מכל אזהרות אשר חייב עליו מיתה לא יהרג. אמנם לאחר נשיקות עפרות זהב לו ראה ראיתי לרבנו החינוך מצוה כ"ו וז"ל, וכן החלוקין שבין ישראל לעכו"ם בענין המצות המוטלות על הכל היא שישראל לא יתחייב לעולם בלא עדים והתראה ושאר אומות א"צ התראה לפי שאין חילוק בהם בין שוגג למזיד וכן יתחייב ג"כ בהעדת פיהם משא"כ בישראל שצריך עדים ושנה וכפל דבריו במצוה קצ"ב ע"ש. ושם הוסיף עוד החינוך שב"ד של ישראל נצטווה לעשות בהם דין כעוברים על מצותם כל זמן שהם תחת ידינו ע"ש, הרי דיש כח ב"ד של ישראל על עכו"ם ובחי` הארכתי וצע"ג. עכ"פ לדידן מבואר משפטם חרוץ וכ"ש בדורינו אנו אשר ראינו כלם כאחד קבצו על שה פזורה להכחידם ולהשמידם ח"ו לולא ה` שהי` לנו, וכבר ראיתי לאחד מן הראשונים דב"נ בזה"ז כולם חייבים מיתה מפני שאינם מקיימים ז"מ ב"נ ועכו"ם נהרג אפילו על שהיה לו ללמוד ולא למד, "ודאי מפני דרכי שלום הגוים שאנו דרים ביניהם ומתחסדים עלינו צריכים לדרוש בשלומם ולהתפלל על שלום מלכותם שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו וד"ל". ונתבררו דברינו בהקדמה הנ"ל.

עוד נסתפק המח"ח אי כל עכו"ם נעשה דיין לדון את חבירו עכו"ם או בעי דוקא ב"ד וכתב בפשיטות דדוקא ב"ד שלהם ולאו כל שרוצה ליטול את הממשלה בידו יטול. אמנם בשו"ת חכם צבי סי` פ"ד כתב להדיא דכל עכו"ם שיראה את עכו"ם חבירו עובר על אחד מז"מ שלו שחייב עליה מיתה מותר לו להרגו שהרי הוא העד הוא הדיין עכ"ל. ומעתה בין תבין את אשר לפנינו.

שוב מצאתי בתוס` ע"ז דף ס"ד ע"ב ד"ה איזהו גר תושב שהקשו וא"ת והלא מיד שעבר (ב"נ) שבע מצות חייב מיתה דאזהרת ב"נ היא מיתתן בלא עדים והתראה י"ל דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אין חייב מיתה תדע דהא דאמרינן העו"כ לא מעלין ולא מורידין וכ"כ בתוס` ר` יהודה מפאריש בשם ר` אלחנן אלא שהוסיף שם דכ"ז שלא דנוהו עדים אינו חייב מיתה והמגיה הוסיף כ"ז שלא דנוהו ב"ד ע"פ עדים. ולפענ"ד צ"ע דהרי ב"נ נהרג ע"פ עד אחד ודיין אחד ואפילו ע"פ עצמו ולכן י"ל דהג"ה זו אינו צודק אלא דצ"ל דכל זמן שלא דנוהו עדים דאפילו אם העדים דנוהו נמי חייב מיתה והם נעשים הב"ד ועי` שו"ת חכ"צ סופ"ד מש"כ לענין עד נעשה דיין בעכו"ם וזה לכאורה דלא כחכ"צ וי"ל גם מדברי הרמב"ם הנ"ל לכאורה נראה דלא ס"ל כתוס` בזה אלא דכל אדם שראה או נתברר לו שעבר הב"נ עז"מ שלו הרי הוא בכלל חייבי מיתה. וכן כתב הש"ך יו"ד סימן קנ"ח ס"א סק"ב דבעובד כוכבים כל שהם עוברים אז"מ הם חייבים מיתה ע"ש ובעין הרועים דיני ב"נ תמה עליו מדברי התוס` אמנם כנראה דדא הוא מחלוקת הראשונים ז"ל.

ומה שטען שעכ"פ צריכים לדבר בלשון נקיה וקלה והאיך דברו בהם שלא בלשון נקיה, הנה מראש צורים אראנו משה רבינו ע"ה מפי הגבורה אמר ואבדיל אתכם מכל העמים וזה חיוב מה"ת להבדיל בין ישראל לעמים ובברכת הבדלה נמי מזכירין בין ישראל לעמים וא"כ ודאי א"א לדבר בלשון אחד על ישראל ואומות העולם לא מבעיא למאי דקיי"ל יבמות אדם אתם אתם קרוים אדם ולא או"ה קרוים אדם א"כ ודאי דיש להבדיל בין אדם לאינו אדם ולא במחתא חדא נינהו. אמנם אפילו אי נימא דרשב"י הוא ולא קיי"ל הכי מה שלא ראיתי באמת דבפרט זה יהיו חולקין מ"מ הרי התורה בפירוש אמרה ואבדיל אתכם והייתם לי סגולה מכל העמים ואיך אנן נתערב בהם ח"ו. ומיהו האמת היא דריחם הקב"ה יותר על הבהמה ועל הכלב מעל העכו"ם כמבואר בקרא נבלה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו או מכור לנכרי עי` רש"י פסחים שם שפי` מכאן שהכלב קודם לנכרי ובגמרא ב"מ לענין צעב"ח נמי התורה חסה על בהמה משום צעב"ח וחייב לעזור לה ולא לעכו"ם כשרובץ תחת משאו ויש בזה אריכות דברים אלא שאין רצוני להאריך ומגלה טפח ומכסה בטפחיים מה שאין להביא על הכתב הכל. ודאי עכו"ם השומר ז"מ שלהם ומאמין בה` הרי הוא מחסידיהם ומחכמיהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל, ולדעת הרמב"ם הם הם גרי תושב אשר אנן חייבים לחיותם אם הם נמצאים בינינו וכן כל עכו"ם השומר ז"מ, אבל מי ימצא.

ש"ב דושה"ט בלב ונפש

מנשה הקטן

: ספר ׳׳©׳ ׳” ׳”׳׳›׳•׳× ׳—׳׳§ ׳– סימן קטז

: ספר ׳׳©׳ ׳” ׳”׳׳›׳•׳× ׳—׳׳§ ׳– סימן קטז